משנה: רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כָּל עַכָּבָה שֶׁהִיא מִן הָאִישׁ כְּאִילּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ. וְכָל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִן הָאִישׁ כְּאִילּוּ אֵינָהּ אִשְׁתּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
כל שיצאת ממנו בגט אסורה לחזור לו. אף על פי שיצאת משל אחריו במיאון לא בטלי' לגיטא דידיה הכי דייק לה בבבלי ופריך שם רישא לסיפא כדפרישית לעיל ריש הלכה ב'. ובגמרא דהכא לא דייק הכי:
מתני' הממאנת באיש ונשאת כו' לאחר ומיאנה בו. כלומר חזרה ונשאת לשלישי ומיאנה בו:
זה הכלל. כלומר אפילו גירש' פעמים הרבה והחזירה ומיאנה בו אם נשאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו ומתוך מיאון מותרת לחזור לו:
מותרת לחזור לו. אע''ג דאם לא החזירה ונשאת לאחר מתוך הגירושין ונתארמלה אסורה לראשון אפ''ה כי החזירה ומיאנה בו אתיא מיאון וגלי עלה דקטנה היא ובטלי' לגט ולא הוי בחזרה שניה כמחזיר גרושתו משנשאת:
מתני' הממאנת כו' נתן לה גט. ואפי' היא קטנה הרי היא כשאר גרושה ופסלה בקרוביו:
מתני' ראב''י אומר כל עכבה שהיא מן האיש. כדמפרש בגמ':
וְקַשְׁיָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן 72b עַל דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. נִישּׂוּאֶיהָ תוֹרָה הֵפֵר נְדָרֶיהָ תוֹרָה. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לֵית כָּאן הֵפֵר נְדָרִים מִן הָדָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן עַל הָדָא דְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רִבִּי נִיסָּא שָׁאַל. וִיהִי כֵן בָּאֲסוּרוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵין לוֹקִין עָל הָאֲסוּרוֹת. הֲוֵי הַהִיא דְתַנִינָן תַּמָּן. קוֹדֶם לַזְּמַן הַזֶּה אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ. יוֹדְעִין אָנוּ לְשֵׁם מִי נָדַרְנוּ וּלְשֵׁם מִי הִקְדַּשְׁנוּ. אֵין נִדְרֵיהֶן נְדָרִים וְאֵין הֶקְדֵּישָׁן הֶקְדֵּשׁ. לְאַחַר הַזְּמַן הַזֶּה אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ. אֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְשֵׁם מִי נָדַרְנוּ וְלֹא לְשֵׁם מִי הִקְדַּשְׁנוּ. נִדְרֵיהֶן נְדָרִים וְהֶקְדֵּישָׁן הֶקְדֵּשׁ. וְהָדָא מַתְנִיתָא מַהוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּכַהֲנָא בְמַחֲלוֹקֶת. עַל דַּעְתֵין דְּרִבִי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דִּבְרֵי הַכֹּל.
Pnei Moshe (non traduit)
ועל דעתיה דר''י ור''ל. דלא גרסי בדברי רבי יהושע בהפרת נדרי' משום דנדרים קיימין ד''ת ולא אתו נשואי' דרבנן כו' אתיא כדברי הכל ואפי' כרבי יהושע:
על דעתיה דכהנא במחלוקת. דלא אתיא כר' יהושע דהרי לרב כהנא דאמר אין חייבין ואפי' בהגיעו לעונת נדרי' וגריס נמי בדברי ר' יהושע זכאי בהפרת נדרים דאלמא דנדרי' דרבנן נינהו בקטנה בת מיאון והוא קודם י''ב ואע''ג דיודעת לשם מי נדרה דסתמא קאמר והתם קתני דבתוך הזמן הזה נדריה קיימין אם יודעת לשם מי נדרה:
לאחר הזמן הזה. לאחר י''ב לתינוקת וי''ג לקטן דבתוך הזמן הזה קאמר שם דנבדקין אם יודעין הן ואם כן על כרחך דסמי מכאן הפרת נדרי' בדברי ר' יהושע לר' יוחנן:
והדא מתניתא מהו. כמאן אתיא:
וקשיא דר' יוחנן. דקאמר דהקדשו ונדרו דאורייתא דקס''ד דהקדש ונדר חדא היא דמקדשה בדיבורו:
נשואים דרבנן גרסינן והפר נדרים תורה ואת אמר הכין. בתמיה היאך אתו נשואים דרבנן ומפר לנדרים שהיא מן התורה:
לית כאן הפר נדרים מן הדא דר' יוחנן כו'. סמי מכאן הפרת נדרים לר' יוחנן בדברי ר' יהושע:
ויהי כן באסורות. בתמי' דקמדמית נדרים להקדשות דשאני נדרים לר' יוחנן דלדידיה לא לקי על לאו דלא יחל דנדרים דר' יוחנן אמר לקמן בריש נדרים ובריש נזיר דאין לוקין על האסורות היינו קונמות שאסר עליו שאינן אלא משום איסור בל יחל כדמפרשינן שם והילכך הוא מפר נדריה דנדרי' בעלמא נמי אין לוקין עליהן ולא חמירי כהקדשות והשתא אפי' דגרסינן בדברי ר' יהושע הפרת נדרי' לא קשיא על דר' יוחנן:
ומשני הוי הדא דתנינן תמן. פ' יוצא דופן שם:
קודם לזמן הזה. היינו בשנת י''א לקטנה ובשנת י''ב לקטן:
אע''פ כו'. א''כ ע''כ ש''מ דמדמינן נדרים להקדשות:
על דרבי יהושע. דאמר הכא לעיל דזכאי באשתו קטנה בהפרת נדרים:
הלכה: רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כול'. תַּנֵּי. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כָּל עַכָּבָה שֶׁהִיא מִן הָאִישׁ כְּאִילּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ בְגֵט. וְכָל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִן הָאִישׁ כְּאִילּוּ אֵינָהּ אִשְׁתּוֹ בְמֵיאוּנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
והוא שיהא הגט בסוף. נראה דלא גריס במתני' לאחר ומיאנה בו דבתרא אלא לאחר וגירשה לאחר ומיאנה לאחר וגירשה ותו לא כדגריס במתני' בנוסחת הבבלי ולא דייק הכא לומר דהיוצאת משום גט אסורה לחזור אפילו היה אחריו מיאון אלא דוקא קתני כל שהיא יוצאת הימנו בגט אסורה לחזור והיינו להאחרון שהיה הגט בסוף ולא היה אחריו מיאון לבטלו והיוצאת במיאון מותרת לחזור לעולם ולפ''ז לא קשה דיוקא דרישא אדסיפא כדקאמר שם ועיין לעיל הלכה ב':
גמ' ר' יוחנן כו'. כדלעיל:
ואין ב''ד מזהמין אותה. לכהונה וכה''ג אמר לעיל פ' י' הל' ז':
גמ' ר' יוחנן כו'. אין בה משום זיהום כהונה. דמיאון לא הוי כריח גט כלל:
במיאונים. דזו היא עכבה שאינו מן האיש שלא נתעכבה אצלו משום אישות וכאביי בר אבין בבלי פירקין שם וכמתני' דלקמן מפרש לה ואזיל:
בגט. נתן לה גט זו היא עכבה שהוא מן האיש דכיון דלא מיאנה גלתה דעתה שכל מה שהיתה מעכבת אצלו היה בשבילו וכאלו שהיא אשתו היא שנתעכב' משום אישות:
גמ' תני כו'. לפרושי מתני' דכל עכבה שהיא מן האיש:
משנה: הַמְמֵאֶנֶת בָּאִישׁ הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו וְלֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָה. נָתַן לָהּ גֵּט הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. נָתַן לָהּ גֵּט וְהֶחֱזִירָהּ מֵאֲנָה בוֹ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְנִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּֽרְשָׁה מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ. מֵאֲנָה בוֹ וְהֶחֱזִירָהּ נָתַן לָהּ גֵּט וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְנִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּֽרְשָּׁה אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ. זֶה הַכְּלָל גֵּט אַחַר מֵיאוּן אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ. מֵיאוּן אַחַר גֵּט מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
כל שיצאת ממנו בגט אסורה לחזור לו. אף על פי שיצאת משל אחריו במיאון לא בטלי' לגיטא דידיה הכי דייק לה בבבלי ופריך שם רישא לסיפא כדפרישית לעיל ריש הלכה ב'. ובגמרא דהכא לא דייק הכי:
מתני' הממאנת באיש ונשאת כו' לאחר ומיאנה בו. כלומר חזרה ונשאת לשלישי ומיאנה בו:
זה הכלל. כלומר אפילו גירש' פעמים הרבה והחזירה ומיאנה בו אם נשאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו ומתוך מיאון מותרת לחזור לו:
מותרת לחזור לו. אע''ג דאם לא החזירה ונשאת לאחר מתוך הגירושין ונתארמלה אסורה לראשון אפ''ה כי החזירה ומיאנה בו אתיא מיאון וגלי עלה דקטנה היא ובטלי' לגט ולא הוי בחזרה שניה כמחזיר גרושתו משנשאת:
מתני' הממאנת כו' נתן לה גט. ואפי' היא קטנה הרי היא כשאר גרושה ופסלה בקרוביו:
מתני' ראב''י אומר כל עכבה שהיא מן האיש. כדמפרש בגמ':
הלכה: הַמְמֵאֶנֶת בָּאִישׁ כול'. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אֵין בָּהּ [אֶלָּא] מִשּׁוּם זֵהוֹם כְּהוּנָּה וְאֵין בֵּית דִּין מְזָהֲמִין אוֹתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
והוא שיהא הגט בסוף. נראה דלא גריס במתני' לאחר ומיאנה בו דבתרא אלא לאחר וגירשה לאחר ומיאנה לאחר וגירשה ותו לא כדגריס במתני' בנוסחת הבבלי ולא דייק הכא לומר דהיוצאת משום גט אסורה לחזור אפילו היה אחריו מיאון אלא דוקא קתני כל שהיא יוצאת הימנו בגט אסורה לחזור והיינו להאחרון שהיה הגט בסוף ולא היה אחריו מיאון לבטלו והיוצאת במיאון מותרת לחזור לעולם ולפ''ז לא קשה דיוקא דרישא אדסיפא כדקאמר שם ועיין לעיל הלכה ב':
גמ' ר' יוחנן כו'. כדלעיל:
ואין ב''ד מזהמין אותה. לכהונה וכה''ג אמר לעיל פ' י' הל' ז':
גמ' ר' יוחנן כו'. אין בה משום זיהום כהונה. דמיאון לא הוי כריח גט כלל:
במיאונים. דזו היא עכבה שאינו מן האיש שלא נתעכבה אצלו משום אישות וכאביי בר אבין בבלי פירקין שם וכמתני' דלקמן מפרש לה ואזיל:
בגט. נתן לה גט זו היא עכבה שהוא מן האיש דכיון דלא מיאנה גלתה דעתה שכל מה שהיתה מעכבת אצלו היה בשבילו וכאלו שהיא אשתו היא שנתעכב' משום אישות:
גמ' תני כו'. לפרושי מתני' דכל עכבה שהיא מן האיש:
משנה: הַמְמֵאֶנֶת בָּאִישׁ וְנִישֵּׂאת לְאַחֵר וְגֵירְשָׁהּ לְאַחֵר וּמֵיאֲנָה בוֹ. לְאַחֵר וְגֵירְשָׁהּ לְאַחֵר וּמֵיאֲנָה בוֹ. כָּל שֶׁיָּצָאת מִמֶּנּוּ בְגֵט אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ. בְּמֵיאוּן מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
כל שיצאת ממנו בגט אסורה לחזור לו. אף על פי שיצאת משל אחריו במיאון לא בטלי' לגיטא דידיה הכי דייק לה בבבלי ופריך שם רישא לסיפא כדפרישית לעיל ריש הלכה ב'. ובגמרא דהכא לא דייק הכי:
מתני' הממאנת באיש ונשאת כו' לאחר ומיאנה בו. כלומר חזרה ונשאת לשלישי ומיאנה בו:
זה הכלל. כלומר אפילו גירש' פעמים הרבה והחזירה ומיאנה בו אם נשאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו ומתוך מיאון מותרת לחזור לו:
מותרת לחזור לו. אע''ג דאם לא החזירה ונשאת לאחר מתוך הגירושין ונתארמלה אסורה לראשון אפ''ה כי החזירה ומיאנה בו אתיא מיאון וגלי עלה דקטנה היא ובטלי' לגט ולא הוי בחזרה שניה כמחזיר גרושתו משנשאת:
מתני' הממאנת כו' נתן לה גט. ואפי' היא קטנה הרי היא כשאר גרושה ופסלה בקרוביו:
מתני' ראב''י אומר כל עכבה שהיא מן האיש. כדמפרש בגמ':
הלכה: הַמְמֵאֶנֶת כול'. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אֵין בָּהּ אֶלָּא מִשּׁוּם זֵהוֹם כְּהוּנָּה וְאֵין בֵּית דִּין מְזָהֲמִין אוֹתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
והוא שיהא הגט בסוף. נראה דלא גריס במתני' לאחר ומיאנה בו דבתרא אלא לאחר וגירשה לאחר ומיאנה לאחר וגירשה ותו לא כדגריס במתני' בנוסחת הבבלי ולא דייק הכא לומר דהיוצאת משום גט אסורה לחזור אפילו היה אחריו מיאון אלא דוקא קתני כל שהיא יוצאת הימנו בגט אסורה לחזור והיינו להאחרון שהיה הגט בסוף ולא היה אחריו מיאון לבטלו והיוצאת במיאון מותרת לחזור לעולם ולפ''ז לא קשה דיוקא דרישא אדסיפא כדקאמר שם ועיין לעיל הלכה ב':
גמ' ר' יוחנן כו'. כדלעיל:
ואין ב''ד מזהמין אותה. לכהונה וכה''ג אמר לעיל פ' י' הל' ז':
גמ' ר' יוחנן כו'. אין בה משום זיהום כהונה. דמיאון לא הוי כריח גט כלל:
במיאונים. דזו היא עכבה שאינו מן האיש שלא נתעכבה אצלו משום אישות וכאביי בר אבין בבלי פירקין שם וכמתני' דלקמן מפרש לה ואזיל:
בגט. נתן לה גט זו היא עכבה שהוא מן האיש דכיון דלא מיאנה גלתה דעתה שכל מה שהיתה מעכבת אצלו היה בשבילו וכאלו שהיא אשתו היא שנתעכב' משום אישות:
גמ' תני כו'. לפרושי מתני' דכל עכבה שהיא מן האיש:
צָרָתָהּ מַהוּ. רַב אָמַר. צָרָתָהּ אֲסוּרָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. צָרָתָהּ אֲסוּרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ אָמַר. צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. חוֹזְרִת בֵּין עַל רַבָּנִן דְּהָכָא בֵּין עַל רַבָּנִן דְּתַמָּן לָא אַשְׁכָּחִית בַּר נַשׁ דִּכְוָותִי אֶלָּא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ דּוּ אָמַר. צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת. רַב הַמְנוּנָא הֲוָה יְתִיב קוֹמֵי רַב אָדָא בַּר אַחֲוָה. אָמַר. צָרָתָהּ מַהוּ. אָמַר לֵיהּ. מוּתָּר. אָמַר. גֵּירוּשִׁין. אָמַר. אֲסוּרָה. אָמַר. חָֽזְרָיו. אָמַר רַבָּא בַּר מָמָל. מִסְתַּבְּרָא כְּמָאן דְּאָמַר. צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. צָרָתָהּ אֲסוּרָה. מַה נַפְשֵׁךְ. צַד שֶׁקָּנָה בָהּ כְּנֶגְדוֹ אָסוּר בְּצָרָתָהּ וְצַד שֶׁלֹּא קָנָה בָהּ כְּנֶגְדוֹ הִתִּיר בְּצָרָתָהּ. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. וְכִי יֵשׁ מַה נַפְשֵׁךְ בָּעֲרָיוֹת. מַהוּ כְדוֹן. כָּל יְבָמָה שֶׁאֵין כּוּלָּהּ לַחוּץ צַד הַקָּנוּי שֶׁבָּהּ נִידּוֹן מִשּׁוּם עֶרְוָה. וְעֶרְוָה פוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
צרתה. של יתומה בחיי האב מהו:
צרתה אסורה. דעד כאן לא אמר ר' אליעזר דצרתה מתייבמת כדמסיק בבבלי על דבעא מיניה רבא מרב נחמן והתם בצרת מוחזרת גדולה מיירי כדקאמר התם דהיא גופה גזירה היא משום יתומה בחיי האב ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה אבל הכא מיירי בצרת יתומה בחיי האב דהיא ודאי ערוה היא וגזרינן צרתה אטו היא:
צרתה מותרת. דלא גזרינן וכדלקמן:
אמר רבי לעזר. הוא ר' אלעזר בן פדת אמורא:
חזרתי. על כל רבנן בין דהכא בין של בבל ולא מצאתי לאדם שאמר כמותי אלא לר''ל בהא דאמר ג''כ צרתה מותרת:
אמר גירושין. כלומר ששאלו היא עצמה שנתגרשה מהו ואמר אסורה:
אמר חזריו. כלו' שחזר ושאלה מה טעמא אם היא אסורה הויא צרתה צרת ערוה. ובחידושי הרשב''א לא גריס להך דאמר גירושין כו' וכן ליתא להא בהרא''ש שהביאו שם:
מסתברא כמ''ד צרתה מותרת. דאלו למ''ד צרתה אסורה קשה מה נפשך צד שקנה בה כנגדו התיר בצרה גרסינן וכן הוא בחידושי הרשב''א וכן הביא הרמב''ן ז''ל בספר המלחמות:
וצד שלא קנה בה כנגדו התיר בצרה. כלומר דהרי קטנה קנוי' ואינה קנוי' היא וממ''נ צרתה מותרת דמצד שקנה בה הויא כאשתו וחזרתה חזרה גמורה ואפילו היא עצמה מותרת מצד זה וצרתה פשיטא מותרת:
וצד שלא קנה בה. והיא עצמה אסורה משום הך צד אבל לצרתה כנגדו נמי מותר דלא הויא צרת ערוה דאינה קנוי' לו הך צד:
וכי יש מ''נ. וכי אומרין מ''נ בעריות בתמיה:
מה כדון. מ''ט:
דאמרינן כל יבמה שאין כולה לחוץ. שאינה פטורה לגמרי אלא נשאר בה צד הקנוי:
צד הקנוי נידון משום ערוה. דס''ל לר' שמי הואיל ויש בהצד קנוי וצד שאינו קנוי עשאוה כקנוי' ומשויירת ואסורה עליו משום ערוה וערוה פוטרת צרתה וכתב הרמב''ן ז''ל שם דלדידן דקי''ל דקטנה קנוי' ואינה קנוי' ממש היא אזלא ליה טעמיה דר' שמי ומותרת צרתה ממה נפשך וכן פסק שם רב אלפס ז''ל דצרת יתומה בחיי האב מותרת לרבנן. הך דר' שמי גרסינן לה נמי לעיל פ' כיצד סוף הל' ב' ושם גריס כל יבמה שאין כולה לפנים והיינו הך:
הלכה: וּמוֹדִין חֲכָמִים כול'. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי לִעֶזֶר. מִפְּנֵי שֶׁעָֽמְדָה עָלָיו בְּאִיסּוּר שָׁעָה אַחַת. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי לִעֶזֶר בִּקְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּֽרָשָׁה שֶׁהִיא כִיתוֹמָה בְּחַיֵי אָבִיהָ. קִידּוּשֶׁיהָ וְגֵירוּשֶׁיהָ תוֹרָה. חֲזָרָתָהּ אֵינָהּ תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מודים כו'. דקידושיה וגירושיה תורה וחזרתה אינה מן התורה דאין לה יד וכדפרישית במתני':
שעה אחת. כשגירשה קמה עליו באיסור גרושת אחיו שהיא בכרת. ובבבלי לא קם הך טעמא דאי הכי חליצה נמי לא תיבעי ושמעינן ליה לר''א דאמר בברייתא חולצת אלא דטעמא דגזר בהני משום יתומה בחיי האב:
גמ' מאי טעמא דר''א. דאוסר ברישא:
משנה: 73a הַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְהֶחֱזִירָהּ מוּתֶּרֶת לְיָבָם וְרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹסֵר. וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת הַיְּתוֹמָה וְהֶחֱזִירָהּ מוּתֶּרֶת לְיָבָם וְרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹסֶר. קְטַנָּה שֶּׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּֽרְשָׁה כִּיתוֹמָה בְּחַיֵי הָאָב הֶחֱזִירָהּ אֲסוּרָה לְיָבָם. וּמוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי לִעֶזֶר בִּזְמַן שֶׁגֵּירְשָׁהּ קְטַנָּה וְהֶחֱזִירָהּ קְטַנָּה מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ גֵירוּשֶׁיהָ גֵירוּשִׁין גְּמוּרִין וְלֹא הָֽיְתָה חֲזָרָתָהּ גְּמוּרָה. אֲבָל אִם גֵּירְשָׁהּ קְטַנָּה וְהֶחֱזִירָהּ גְּדוֹלָה אוֹ שֶׁגִּידְּלָהּ תַּחְתָּיו מוּתֶּרֶת לְיָבָם.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל אם כו'. דהחזרה היתה בגדלותה או שגדלה תחתיו מותרת ליבם דאמרינן ביאה הראשונה משגדלה היתה לשם קידושין וכאשתו היא ובהא לא מודו חכמים לר''א אבל לר''א אמרי' בתוספתא דפליג ואפילו בכי הא גזר וס''ל חולצת ולא מתייבמת וכן הוא בבבלי בברייתא שם:
ומודין חכמים כו'. הך ומודי' ליתא בשום נוסחא דמתני'. ותוספתא היא ומייתי לה בבבלי בגמרא דף ק''ט וכלומר דהא דמודים חכמים לר''א בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה דוקא כשהחזירה כשהיא קטנה כדמפרש טעמא דגירושיה היו גירושין גמורין וחזרתה לא היתה גמורה דאין לה יד:
ד''ה אסורה ליבם. ואפילו לרבנן דקידושי חזרה אינן כלום הואיל ופקע רשות האב מינה והיא אין לה יד והויא כגרושה ועומדת:
והחזירה. ולקמיה מפרש דהחזירה בקטנותה ומת בקטנותה:
כיתומה בחיי האב. אע''פ שהאב חי הרי היא כיתומה לענין קידושיה דשוב אין לאב כח לקבל קידושין כדאמרינן פרק נער' אם משהשיאה אין לאביה רשות בה:
וכן המגרש את היתומה. קטנה שהשיאוה אמה ואחי' והחזירה בין בקטנותה בין בגדלותה מותרת כדאמרי' דמיתה מפנת ובשעת מיתה היתה אשתו:
ור''א אוסר. מפרש טעמי' בגמ':
מתני' המגרש כו' מותרת ליבם. ולא אמרינן נישואין הראשונים מפילים היבמה לפני היבם והרי נאסרו עליו אותן נישואין דמשעה שגירשה אחיו קיימא עליה באיסור אשת אח דהויא לה גרושת אחיו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source